איך הילדה שילדתי וטיפחתי גזלה ממני את הירושה
"אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל
תַּעַזְבֵנִי" (מן המקורות)
הילדה
שילדתי עקצה אותי במיליון שקלים.
היה
הסכם בעל פה ביני ובינה בנוכחות אבי (סבא שלה) שאני אדאג לעורך דין להעביר את
הדירה, שאבי מוריש לי בחייו, על שמה, (אבי רצה להעביר את הדירה על שמי) והדירה תושכר ודמי
השכירות יהיו הפנסיה שלי עד יומי האחרון.
כך
היה, שכרתי עורך דין מנתניה (היא גרה בראשון לציון מערב) וכדי להקל עליה שלא תבוא מראשון לציון, ותתעייף חלילה, עד נתניה, טיפלתי בכל העניין בעצמי. הצגתי
מסמכים והבאתי לעורך דין את הכל וגם שילמתי לו שכר טרחה מחשבוני הפרטי
ודאגתי שכל המסמכים יהיו רשומים כחוק על שם בתי.
כשאבי
נפטר – היא מכרה את הבית ושילשלה את הכסף לכיסה. היא לא עמדה בהסכם שהיה ביננו.
הכסף סינוור אותה,
ניגשתי
לבית משפט וביקשתי שהדירה תישאר על שמה אולם שלא תימכר ודמי השכירות יעברו אלי.
שם
בבית המשפט שמעתי את הילדה, שילדתי, מנסה להתנגד ולהתגונן בעזרת שפע של השמצות, סיפורים שלא היו ולא נבראו, וביטויים שלמים מזעזעים ומחרידים, שלא היו ולא נבראו. שמעתי את ההכפשות והשקרים. לא יכולתי לעמוד מול ערימת השקרים ההזויים, הזדעזעתי למשמע אזני, עצרתי את התביעה וביקשתי מבית המשפט למשוך את התביעה וויתרתי על הכל.
כל
הסיפור מסופר בספר שלי "דמעות של סבתא" כי ההכפשות עברו לנכדות והם
בטוחות שאני ה"רעה בסיפור ".
היתכן ??? לא יאמן !!!
מאז שהצטרפתי למועדון הקשישים שמעתי ראיתי
ולמדתי דברים שמעולם לא חשבתי שאשמע אותם. אבל אני כבר לא יכולה לעשות כלום. כי גם
אני נפלתי בזה.
סיפור מספר 1
קשישה אחת סיפרה לי שהתאלמנה ונשארה לבד בבית
פרטי גדול עם גינה יפה, הילדים באו אליה והציעו לה להרוס את הבית ולבנות 2 יחידות
דיור יפות ומרווחות. הציעו לה לשהות כל שבוע בבית אחר של הילדים, שתחליט אצל מי
היא רוצה להיות, עד שתיגמר הבניה. היא החליטה שהיא לא רוצה להפריע להם, והציעה
שתלך לבית אבות עד גמר הבניה. אחרי שחתמה על כל המסמכים, כולל יפויי כוח, החלה
הריסת הבית והבניה החלה. לאחר כשנה הסתיימה הבניה, ו- 2 בתים לתפארת ניבנו על
המגרש. עם גדר יפה וגינה מטופחת. הקשישה מעולם לא חזרה לביתה. בבתים החדשים
מתגוררים שני ילדיה כל אחד ומשפחתו. בית המשפט פסק שהקשישה חתמה על המסמכים
מרצונה החופשי לפיכך הרכוש שייך לילדים. היא נשארה בבית אבות זרוקה ובודדה.
סיפור מספר 2
קשישה אחרת, אלמנה, מתגוררת בבית אחותה האלמנה,
שתי הקשישות סועדות זו את זו, ולא מפסיקות לספר את סיפורן העגום. הבן רצה להגדיל
את הבית ולעשות תוספות של 2 חדרים, החתים את אימו הקשישה על המסמכים והעביר את
הדירה על שמו בטאבו. בית המשפט פסק שהדירה שייכת לבן כי האם חתמה מרצונה
החופשי.
גם אני נפלתי !!
אחרי שסיימתי את תפקידי כאמא, אחרי שנגמר לי הכסף ואין לי מה לתת, אחרי שנפלתי
לכסא גלגלים ואני מוגבלת וצריכה עזרה.....
לא להאמין.
מי היה מעלה בדעתו שהילד האהוב שלך, זה
שהשקעת בו את כל כולך, זה שטיפחת והענקת בלי סוף, יפיל אותך ברשת המכוערת
הזו.
זה בלתי נתפס ! ! !
בספר שלי, שכתבתי אותו כיומן חיים, בשפה קלה ופשוטה, שטחתי את כל סיפור חיי לטוב ולרע.
גם אני, כמו כל אמא, לא תארתי לעצמי שהאדם הכי יקר וחשוב לי
"יתקע" לי סכין בגב ויסובב אותה חזק.
המסר שלי - אל תעבירו רכוש כשאתם עוד בחיים, תעשו צוואה, אבל
תשאירו את כל הרכוש בידיכם.
אני הייתי מוכנה לחתום שהילדה שילדתי לא תבגוד באמון שלי, בחיים לא
העליתי על דעתי ולא דימיינתי שכל הרוע הכי גדול יגיע ממנה.
"מְהָרְסַיִךְ
וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (יעשיהו, מ"ט, 17),
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה